תוכנית אסטרטגית לאומית לייצור מתקדם בתעשייה

ההזדמנות עבור המשק הישראלי

מבחינת המשק הישראלי, שימוש בטכנולוגיות ייצור מתקדם טומן בחובו הזדמנות ייחודית לחיזוק  משמעותי של הייצור המקומי, הן על ידי שדרוג טכנולוגי של המפעלים הקיימים והן על ידי פתיחת חברות מוטות ייצור חדשות בעלות עוצמה טכנולוגית גבוהה

בעקבות תהליכי גלובליזציה שהתרחשו בעשורים האחרונים, שלב הייצור בשרשרת הערך של מוצר עבר בצורה נרחבת למדינות מתפתחות, היות שעלות כוח האדם בהן נמוכה והרגולציה על התעשייה בהן רופפת (ראו טבלה 6). לכך מצטרפת היעילות שבהובלת סחורות ממדינות מתפתחות למפותחות. כל אלו הורידו את הכדאיות לשמר את שלב הייצור בשרשרת הערך של המוצר במדינות מפותחות. כך למעשה שלבי הפיתוח, העיצוב והשיווק של המוצר נשארים במדינות מפותחות בעוד הייצור עובר למדינות מתפתחות.

המעבר לייצור מתקדם פותח חלון הזדמנויות חדש לחיזוק ולשדרוג של שני חלקי התעשייה המקומית, התעשייה מוטת הייצור והתעשייה הטכנולוגית. לתעשייה מוטת הייצור הזדמנות להטמיע חדשנות במפעלים ולהתמחות בייצור מוצרים בעלי ערך מוסף גבוה ביעילות רבה יותר, מה שיכול להביא להחזרת שלב הייצור בתעשיות מסוימות מהמדינות המתפתחות חזרה לישראל, כפי שקורה במדינות מפותחות אחרות בימים אלו.

לתעשייה הטכנולוגית הזדמנות להתרחב לתחום חדש, שהוא רלוונטי מאוד לישראל. תעשייה זו מאופיינת ברמת חדשנות גבוהה ובריכוז גבוה של חברות המתמחות בנושאים שהם רלוונטיים מאוד לתחום הייצור המתקדם, כגון ניתוח נתוני עתק, לימוד מכונה, הגנת סייבר וייצור בהוספה. לפיכך, לישראל יש הזדמנות למצב את עצמה כמרכז ידע וחדשנות, המתמחה גם בחברות טכנולוגיה וסטארט-אפים המספקים פתרונות ייצור מתקדמים.

שילוב שתי ההזדמנויות צפוי להוות מכפיל כוח וליצור מהלך משמעותי אף יותר כאשר צמיחת הסקטור הטכנולוגי תמשוך בעקבותיה גם פעילות ייצור מוגברת וההפך. מיצוי הזדמנויות אלו צפוי להיות בעל משמעויות כלכליות חיוביות ביותר על המשק, שיתבטאו בכמה היבטים:

הגדלת התוצר הלאומי ועלייה בפריון העבודה

השינוי בפריון העבודה מושפע מגורמים רבים, בהם השקעה בהון פיזי, איכות ההון האנושי, שינוי בדרכי הניהול והארגון של הפירמה, שינויים רגולטוריים ואפילו שינויים פוליטיים. ואולם, ידוע כי אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על הפריון הוא השקעה בטכנולוגיה המשדרגת את תהליך הייצור. דוגמאות לכך יש לאינספור במהלך ההיסטוריה התעשייתית, מהדינמיט ומכונת התפירה שהגבירו את פריון הכורה והתופר ועד רובוטים מרתכים, המשפרים כיום את התפוקה במפעלי הרכב, ועיבוד שבבי מונחה תכנות CNC, המגביר את הפריון בתעשיות עיבוד המתכת.

• חישוב שהתבצע לגבי ההטמעה של רובוטים בייצור התעשייתי בשנים 2007-1997 עולה כי הם הביאו בממוצע לעלייה שנתית של 0.37 אחוז בתמ"ג ושל 0.36 אחוז בפריון העבודה, תרומה הדומה בעוצמתה לתרומה של יישום טכנולוגיית מנוע הקיטור. התרומה של טכנולוגיות המידע (IT) באותה תקופה חושבה  אף היא – תוספת של אחוז אחד בתמ"ג ושל 0.6 אחוז בפריון העבודה (אם כי ההשקעה בתשתיות טכנולוגיות אלו בתקופה זו הייתה פי חמישה מאשר ברובוטיקה)[1].

את תרומתה המדויקת של כל טכנולוגיה לפריון ניתן כמובן למדוד רק לאחר הטמעתה, אך מהערכות שביצעה חברת הייעוץ דלויט עולה כי התרומה של הטמעת טכנולוגיית ייצור מתקדם במשק הישראלי עד שנת 2025 מוערכת בכ-25 מיליארד שקל.

תעסוקה "איכותית"

ייצור באמצעות טכנולוגיות מתקדמות דורש כוח אדם ברמה טכנולוגית גבוהה יותר ממה שמקובל למצוא היום בתעשייה מסורתית. למעשה, ככל שתהליך הייצור הופך לאוטומטי ודיגיטלי יותר, כך יש צורך בפחות עובדי ייצור שאינם מיומנים וביותר עובדי ייצור בעלי הכשרה טכנולוגית גבוהה יותר. נוסף לכך, בשל העלייה בפריון העבודה ובכושר הייצור של העובד, השכר צפוי לעלות אף הוא ולהלום את הרמה הנדרשת מהעובד החדש. בסקירה שנעשתה במכון ברוקינגס על תעשיות בעלות טכנולוגיות ייצור מתקדם, נמצא שתעשייה זו מאופיינת בעלייה מתמשכת בצורך בעובדים בעלי הכשרה מתאימה המקבלים שכר גבוה יחסית.
ברמה המקומית, באופן עקיף, הגברת הייצור המתקדם מובילה ליכולת תחרותיות גבוהה יותר ולפיכך לאפשרויות העסקה רבות יותר עבור השוק המקומי.

ההשערה הנפוצה כי תהליכי הכנסת טכנולוגיות מתקדמות יביאו לירידה בביקוש לעובדים בתעשייה המייצרת מתבררת כלא מדויקת ולעתים אף כהפוכה מהמגמה הנצפית. זאת משתי סיבות עיקריות: ראשית, מחקרים חדשים מראים שעם הכנסת תהליכי אוטומציה, משתנה אופי המשימות הנדרשות מהעובד, מעבודות רוטיניות וחזרתיות לעבודות התומכות בעבודת המכונות ומשלימות אותה (תחזוק המכונות, פתרון תקלות, בקרה וכו') ואילו הדרישה לעובדים אינה מתייתרת ואף נוצרים מקצועות חדשים[2]. שנית, מכיוון שמדובר בתעשייה שמייצרת ברובה מוצרים סחירים שניתן לייצא בקלות יחסית, השוק שבו מתמודדות החברות הנו השוק העולמי ולכן הביקוש למוצרים (בהנחה שהם טובים ותחרותיים במחיר) בלתי מוגבל כמעט מנקודת מבטה של החברה. לפיכך, העלייה הצפויה בפריון העבודה כתוצאה מהטמעת טכנולוגיות ייצור מתקדמות עשויה להגביר את מחזור המכירות של המפעל בלי שיהיה צורך לפטר עובדים. מניתוחי מקרה שערכנו של מפעלים שהטמיעו טכנולוגיות ייצור מתקדמות, נמצא כי הטמעת הטכנולוגיות מסייעת בהגברת כושר התחרות של החברות ובהגדלת היקף המכירות, ולפיכך גם בהגדלה משמעותית של מספר העובדים.

עם זאת, חשוב לציין שכאשר טכנולוגיית הייצור המתקדם נכנסת למפעל, משרות מסוימות הופכות ללא רלוונטיות ובה בעת נוצרות משרות חדשות המותאמות לטכנולוגיה החדשה. לפיכך יש צורך בהכשרה ובשדרוג של העובדים הקיימים ובהתאמתם לעבודה בסביבה עתירת טכנולוגיה.
דוגמה למגמה המתוארת לעיל ניתן למצוא במחקר שערך מכון ברוקינגס[3]. מן המחקר עולה מתאם חיובי נמוך ביותר בין אחוז השינוי ביישום רובוטיקה בתעשייה ובין השינוי השלילי באחוז התעסוקה בתעשייה. זאת כאשר תחום הרובוטיקה מחליף עבודה אנושית בפסי הייצור, תוך שהוא דורש יישום כוח אדם בעל יכולות תעסוקה אחרות (לדוגמה בקרה ותכנות) ובכך מביא לעלייה ברמת המשכורות בתעשייה הנוגעת לכך[4].

מכאן שהטמעת טכנולוגיות של ייצור מתקדם, אגב ניהול נכון של המהלך, דאגה להכשרות מקצועיות ומתן פתרונות תעסוקתיים לעובדים שמשרתם מתייתרת, צפויה להביא לעלייה במספר ובאיכות של המשרות בתעשייה המייצרת לרווחת עובדי התעשייה הנוכחיים והמשק כולו. עם זאת, מדובר בתהליך מורכב הדורש שינויים משמעותיים באופן שבו מנוהל ההון האנושי במפעל, אם ברמת הכשרת ההון האנושי הקיים ואם באתגר במשיכת עובדים בפרופיל אחר מהפרופיל הקיים במפעל ובהתאמת סביבת העבודה לנורמות העבודה והדרישות של עובדים אלה.