המצב הקיים – חוזקות ואתגרים
בתעשיית הייצור גוברת המודעות לחשיבות הטכנולוגיות החדשניות, אך אימוץ ויישום של טכנולוגיות אלה מלווה בחסמים ואתגרים, שרבים מהם קשורים להון האנושי
תעשייה מוטת ייצור
בתקופה האחרונה נראה כי התעשייה מוטת הייצור בישראל מתחילה להפנים את הצורך בהטמעת טכנולוגיות חדשניות ובמעבר לייצור מתקדם. שינוי תפיסה זה מתבטא בעלייה במספר החברות הפונות למכינה למו"פ, במספר הכנסים ההולך וגובר בנושא ייצור מתקדם ובהתעניינות הכללית בתחום. עם זאת, מפעלים רבים בתעשייה המייצרת שקועים במלחמת הישרדות יומיומית וחסרים את המשאבים הנדרשים, הן מבחינת הון זמין להשקעה והן מבחינת משאבים ניהוליים ותשומות ארגוניות הדרושים על מנת להטמיע טכנולוגיות ייצור מתקדם במפעל.
חסם נוסף המשפיע על יכולתה של התעשייה המייצרת להטמיע טכנולוגיות חדשניות הנו רמת הנגישות הנמוכה למידע בנושא. למרות הפרסומים והכנסים הרבים בתחום, מפעלים רבים נתקלים בקושי באיתור המידע הרלוונטי ובמציאת פתרונות בעלי ערך האמיתי עבורם מתוך מגוון הפרסומים, הטכנולוגיות והחברות הפועלות בתחום. כמו כן, לעתים קרובות לא ברור אילו מהפתרונות כבר בשלים וניתנים ליישום בזמן קצר ובסיכון נמוך, ואילו דורשים עוד עבודת מחקר ופיתוח.
מצב זה גורם להתרחבות הפער בין מפעלים גדולים, המסוגלים להקצות משאבים לפיתוח התחום, ובין מפעלים קטנים יותר, בעלי אוריינטציה פחותה לחדשנות, שולי רווח נמוכים ויכולת מוגבלת להשקיע בתחום. אלה נשארים מאחור ומאבדים את יתרונם היחסי ואת היכולת להתחרות בזירה הבינלאומית (בין אם בזירה הגלובלית באמצעות יצוא ובין אם בזירה המקומית בהתמודדות עם היבוא המתגבר).
תעשייה טכנולוגית המפתחת פתרונות ייצור מתקדם
בישראל הולכת ומתפתחת תעשיית סטארט-אפים ויזמים טכנולוגים, העוסקים בפיתוח פתרונות ייצור מתקדם. בעבודה שערך מנהל סחר חוץ במשרד, מופו כ-170 חברות העוסקות בפיתוח ובמכירה של פתרונות ייצור מתקדמים, במגוון רחב מאוד של תחומים ושל התמחויות הדרושות למעבר לייצור מתקדם טכנולוגית, ובכללם עיבוד מידע, לימוד מכונה, הגנת סייבר, הדפסת תלת-ממד ועוד.
ממחקר שערכו סטארט-אפ ניישן סנטרל ודלויט, עולה שבשנים 2017-2014 הושקעו בישראל כ-580 מיליון דולר בהשקעות הון סיכון בתחומים אלו. עיקר ההשקעות התבצעו בתחומי הסייבר, הסנסורים והדימות וכן בטכנולוגיות המכוונות לאופטימיזציה של תהליך הייצור באמצעות שימוש בטכנולוגיות מתקדמות לעיבוד נתונים של המפעל. זאת ועוד, ממחקרם עולה כי היקף ההשקעות בתחום בישראל עלה באופן משמעותי בשנים אלו, משבעה אחוזים מהיקף ההשקעות העולמי בתחום בשנת 2014 ל-11 אחוז בשנת 2017 (ראו טבלה 10). ואולם, פעילות החברות בתחום רחוקה מלממש את הפוטנציאל שלה, ועם תמיכה מתאימה מצד הממשלה היא יכולה לגדול משמעותית הן בהיקף והן באיכות.
אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים לסטרט-אפים בתחום שטרם מוצה הנו חיבור טוב לתעשייה מוטת הייצור הישראלית. חיבור זה משמעותי מכיוון שלתעשייה מידע על האתגרים והצרכים האמיתיים של התעשייה – מידע בעל חשיבות רבה למפתחי הטכנולוגיות והפתרונות. נוסף לכך, התעשייה יכולה להיות רבת ערך לסטרט-אפים כ"בטא סייט", כלומר כאתר לבדיקות היתכנות של הטכנולוגיות בתעשייה.
למרות הפוטנציאל הטמון בחיבורים אלו, ניתן לומר בהכללה שיש כיום נתק בין תעשייה זו לתעשייה המייצרת הנובע ממספר רב של גורמים, בהם:
- מכוונות של התעשייה הטכנולוגית לשווקים הבינלאומיים ולחברות גדולות מאוד
- חוסר פניות של תעשייה המייצרת
- קושי בתקשורת בין שני סוגי התעשיות בשל תרבות ארגונית שונה מאוד
- חוסר היכרות ופערי ידע
פתרונות מימון ונגישות להשקעות לצורך שדרוג טכנולוגי במפעלים
תהליך הטמעת טכנולוגיות מתקדמות הנו תהליך בעל סיכון לא מבוטל, הכרוך לעתים בהשקעת הון משמעותית עם אופק החזר השקעה רחוק יחסית. מפעלי תעשייה, בדגש על הקטנים והבינוניים שאינם בני יצוא, הם ככלל עסקים בעלי שולי רווח נמוכים, שאינם מסוגלים לבצע השקעות משמעותיות באופן עצמאי. יתרה מכך, חברות אלו מתקשות בגיוס מימון מתאים באפיקי המימון המסורתיים הממשלתיים והפרטיים, מכיוון שלעתים בשל החדשנות הטכנולוגית מדובר בהשקעות בעלות סיכון גבוה יחסית. לפיכך ומן העבודה שערכנו עולה כי סוגיית המימון מהווה אחד החסמים המשמעותיים ליכולתם של המפעלים להטמיע פתרונות ייצור, ויש לפעול לפיתוח פתרונות חדשים לתחום.
מחסור בהון אנושי מיומן
המשק הישראלי וענפי התעשייה בפרט מאופיינים כיום במחסור של עובדים מקצועיים. מנתוני המשרות הפנויות של הלמ"ס אנו למדים כי מדובר במחסור של רצפים, מסגרים, סתתים, טייחים, עובדי שלד בתחום הבנייה, מהנדסים, הנדסאים וטכנאים, אשר מהווים כ-12 אלף איש בסך הכול.[1] מחסור זה צפוי להתגבר בעקבות פרישתם הצפויה של עולי ברית המועצות לשעבר, אשר תתגבר בשנים הקרובות. עד שנת 2021 צפויים לפרוש כ-16 אלף עולי ברית המועצות לשעבר מענפי התעשייה, ועד שנת 2026 צפויים לפרוש כ-17 אלף עולים נוספים. אומדן הפרישה של עובדים מקצועיים בתעשייה מהאוכלוסייה הכללית עד שנת 2026 עומד על כ-94 אלף איש. שיעורם של עולי ברית המועצות לשעבר מתוך סך הפורשים מהתעשייה עומד על 36 אחוז, שיעור גבוה בהרבה משיעורם באוכלוסייה. השנים הקרובות ייחודיות במאפייני הפרישה שלהן בכך שקבוצת עולים מאסיבית, שנכנסה לשוק העבודה כמקשה אחת בתחילת שנות ה-90, עתידה לצאת ממנו כמעט בבת אחת בעשר השנים הקרובות[2].
הכנסת טכנולוגיות חדשות לתעשייה מציבה אתגר כפול להון האנושי הקיים בתעשייה, מכיוון שהטכנולוגיות החדשות מצריכות מהעובדים כישורים שונים מאלו שהתעשייה דרשה מהם בעבר ומשום שקצב השינויים וההתפתחויות הטכנולוגיים רק הולך וגובר ודורש יכולת למידה והתפתחות מקצועית תוך כדי עבודה. מתהליכי שיתוף ציבור והתייעצויות רבות שערך משרד הכלכלה והתעשייה כחלק מהתוכנית האסטרטגית לייצור מתקדם בתעשייה, כמו גם ממחקרים ומעבודות מדיניות שנעשו בעולם, עולה נושא זמינותו של הון אנושי בעל מיומנויות STEM גבוהות בכל הדרגים, מטכנאי מכונות ועד מהנדס, כחסם מרכזי בתהליכי הטמעת טכנולוגיות ייצור מתקדמות במפעלי התעשייה המייצרת[3].
עם זאת, חשוב לציין כי לעתים קרובות המחסור בעובדים בלתי מיומנים ברצפת הייצור הנו אחד הזרזים להטמעת אוטומציה ורובוטיקה מתקדמת במפעלים, ומבחינה זו מדובר בתופעה בעלת השלכות חיוביות על פריון העבודה ועל יכולת התחרותיות ארוכת הטווח של המפעלים בישראל.
דימוי נמוך לתעשייה הישראלית מוטת הייצור
התעשייה הישראלית מוטת הייצור סובלת בשנים האחרונות מדימוי נמוך בקרב הציבור בישראל. התעשייה המייצרת נתפסת כעבודה "שחורה" וקשה שאינה מספקת אתגר או הזדמנויות מעניינות לקידום. דימוי זה מביא לכך שצעירים רבים המעוניינים בקריירה טכנולוגית חדשנית אינם בוחרים להצטרף לתעשייה המייצרת והענף סובל מבעיה חמורה במשיכת ההון האנושי הדרוש לו על מנת להתקדם מבחינת חדשנות ותחרותיות.
נסיבות אלו מביאות למצב של "ביצה ותרנגולת", שבו ההון האנושי הדרוש על מנת לפתח ולקלוט את הטכנולוגיות החדשניות אינו מצוי מספיק במפעלים ואינו תופס אותם כמאתגרים מבחינה טכנולוגית וכך הנבואה מגשימה את עצמה.