תוכנית אסטרטגית לאומית לייצור מתקדם בתעשייה

סיכום סקירה בינלאומית

בשנים האחרונות מדינות רבות וגופים בינלאומיים החלו לבנות ולבצע תוכניות אסטרטגיות רבות לקידום ההטמעה של ייצור מתקדם בתעשייה המקומית

תכניות לאומיות לקידום הטמעת ייצור מתקדם בתעשייה מגיעות לרוב מצד המדינות המפותחות, שרואות בשינויים הטכנולוגיים והכלכליים במדינות מתפתחות הזדמנות להחזרה של שלב הייצור לתעשייה המקומית או הזדמנות לחיזוק התעשייה הקיימת, אך בשנים האחרונות גם מדינות מתפתחות, דוגמת סין וקוריאה הדרומית, מוציאות לפועל תוכניות עתירות תקציב לקידום נושא זה.

בארצות הברית, דו"ח נשיאותי מיוחד הראה כי משנת 2002 חלה ירידה מתמשכת בחלקה של המדינה בייצור העולמי, ומדינות מתפתחות כמו סין נמצאות במגמת עלייה. הדו"ח התרכז בייצור המתקדם כפתרון להחזרת הייצור לארצות הברית והציג ארבע מסקנות עיקריות ליישום על ידי הממשל – מאמץ מתואם כלל-ממשלתי, רפורמה במדיניות המסים לעידוד השקעות במו"פ, עידוד מו"פ (הוצב יעד השקעות במו"פ של שלושה אחוזים מהתמ"ג) וחיזוק החינוך וההכשרה הטכנולוגיים לצד הגדלת מכסות יבוא עובדים מוכשרים לתעשייה המתקדמת. נוסף לכך, ועדת הטכנולוגיה במשרד המדע והטכנולוגיה בארצות הברית הכינה תוכנית אסטרטגית שמטרותיה הן: עידוד השקעות בתחום הייצור מתקדם (בדגש על מפעלים קטנים ובינוניים), הגדלת היצע העובדים הטכנולוגים אגב שילוב מערכות הכשרה מקצועיות במערכת החינוך, עידוד יוזמות מו"פ בשיתוף פעולה פרטי-ציבורי-אקדמי והגדלת תקציבים לסיוע לחברות המפתחות טכנולוגיות לייצור מתקדם^[1].

באירופה גם כן קיים מאמץ בנושא הייצור המתקדם, כפי שמעיד מסמך של האיחוד האירופי העוסק באופן ספציפי באחת הטכנולוגיות המבטיחות ביותר בייצור המתקדם – שילוב "האינטרנט של הדברים" (IOT) בפס הייצור. תחום זה אף זכה למיתוג ייחודי על ידי ממשלת גרמניה, המדינה השנייה בעולם ברמת מורכבות הייצור התעשייתי שבה. גרמניה אף הכינה יוזמה לאומית בתחום
המכונהPlattform Industrie 4.0 . בריטניה גם היא ביצעה עבודה אסטרטגית פרטנית בנושא ייצור מתקדם. בדו"ח לאומי ראשון הוגדרו החסמים לצמיחת הייצור המתקדם בממלכה – חוסר מודעות בתעשייה לחידושים וליכולות הקיימים (במיוחד בחברות קטנות ובינוניות), עלות הטמעה של טכנולוגיות חדשות, גישה חלקית להון דרוש, קשיי יצוא, חוסר שיתוף פעולה רגולטורי ובעיות קיימות כמו צריכה אנרגטית^[2]. בדו"ח מתקדם יותר צוינו צעדי הפעולה הנדרשים: הנגשת ידע וניתוח טכנולוגיים לתעשייה, חיזוק מעמד העסקים המקומיים בשרשרת הערך העולמית על ידי חיזוק הקשר בין תשתיות המו"פ ותעשיות הייצור, עידוד ייצור בר-קיימא שיביא להגברת הפריון ולחיזוק היתרון התחרותי (התייעלות אנרגטית, צמצום זיהום במקור וכו') והגדלת ההיצע והמגוון של כוח האדם המקצועי בממלכה.

גם בסינגפור נעשו צעדים רבים לקידום תחום הייצור המתקדם במדינה. בשנים האחרונות, בזכות חיזוק התשתית הלאומית במו"פ לאורך שנות ה-90 של המאה הקודמת, צמח המגזר התעשייתי היצרני המקומי בסינגפור בכמעט פי שלושה (במדדי תוצר ופריון). על מנת לפעול לחיזוק תעשייה זו ולעודד חברות מקומיות להטמיע תהליכי אוטומציה ולהגדיל את הפריון, הציגה ממשלת סינגפור בתחילת 2016 תוכנית תמיכה בנושא זה. התוכנית נמשכת שלוש שנים ותקציבה עומד על כ-400 מיליון דולר. להלן שלושת המרכיבים של תוכנית זו:

• הענקת תמיכה להטמעה של תהליכי אוטומציה בתעשייה בגובה של עד 50 אחוז מעלות הפרויקט ובתקרה מקסימלית של מיליון דולר למענק.
• פרויקט LEFS – פרויקט ממשלתי שמטרתו לעודד חברות מקומיות להטמיע טכנולוגיות ייצור מתקדם באמצעות מתן הלוואות עד לסכום של 15 מיליון דולר והגדלת הערבות הממשלתית מ-50 אחוז ל-70 אחוז. 
• חיזוק שיתוף הפעולה של עסקים מקומיים עם SPRING במטרה להרחיב את פעילותם בשווקים בינלאומיים. SPRING הינו גוף סטטוטורי האמון על הגדלת הפריון והגברת התחרותיות והצמיחה הכלכלית המקומית. פעילותו מתמקדת בשלושה תחומים:
  קידום הפריון והחדשנות, תמיכה בנושא התקנים ואיכות ותכניות פיתוח לתעשיות הקטנות והבינוניות במדינה. SPRING פועל באמצעות מענקים להטמעת טכנולוגיות חדשות בתעשייה, ייעוץ ופיתוח יכולות ניהול ושיטות ניהול בתעשייה, והגברת החשיפה לשווקים חדשים באמצעות הפעלת כמה תכניות מענקים וייעוץ עסקי לתעשיות המקומיות.
• נוסף לכך, בשנת 2013 נחתם הסכם שיתוף פעולה בין הממשלה המקומית ובין אוניברסיטת סינגפור להקמת מעבדות ומכוני מחקר משותפים. גופים אלו מתמקדים בפיתוח של מכשור רובוטי מתקדם ושל פתרונות אוטומציה להגברת התפוקה ואיכות התוצר בתעשייה המקומית.

מן הסקירה עולה כי אם בעבר הגיעה התחרות הגדולה לתעשייה הישראלית מצד מדינות מתפתחות שיכלו להוריד את עלויות הייצור, הרי שכיום ריבוי התוכניות הממשלתיות בתחום הייצור המתקדם מצביע על תחרות חדשה. המדינות המפותחות יוצאות למאבק על הייצור דרך יישום טכנולוגיות מתקדמות בתעשייה.

מחקר שפרסם ITIF בשנת 2011 סוקר את התוכניות האסטרטגיות של עשר מדינות מפותחות לקידום המפעלים הקטנים והבינוניים, דרך תמיכה במעבר לטכנולוגיות ייצור מתקדם^[3]. במחקר נמצאו ארבע דרכים מרכזיות שבעזרתן מקדמות ממשלות במדינות מפותחות את הנושא: 1) תוכניות להאצת טכנולוגיה הכוללת הנגשה של תשתיות נחוצות ושירותי ייעוץ, ליווי וסיוע; 2) מימון להאצת טכנולוגיה, הן באמצעות מימון מו"פ והן באמצעות כלים נוספים רבים; 3) תמיכה במגוון הכשרות לתעשייה בנושאים הנדרשים לצורך הטמעה מוצלחת של ייצור מתקדם; 4) יצירת שת"פ ואקוסיסטם אגב ניצול היתרונות היחסיים של המדינה.  

בטבלה 3 ניתן לראות את הכלים הנפוצים ביותר לשימוש בקרב המדינות הנסקרות. הכלים המסומנים בירוק, שנעשה בהם השימוש הרב ביותר, הם קידום ואימוץ טכנולוגיות קיימות, ייעוץ וליווי לשיפור תהליך הייצור, תמיכה בהעברה ובמסחור של ידע, עידוד הפצת ידע מהאקדמיה לתעשייה, מימון ישיר של מו"פ ותמיכה והכשרה בנושא הייצוא.

דו"ח חדש שפרסם ארגון הOECD- בנושא^[4] קובע כי תחום הייצור המתקדם צפוי לשנות את פני התעשייה כפי שאנו מכירים אותה ולהגדיר מחדש את כללי המשחק ואת יכולת התחרות של חברות תעשייתיות בזירה הבינלאומית. על מעצבי המדיניות במדינות השונות להיערך לשינוי זה ולקדם מדיניות ממשלתית הצופה את פני השינוי ונערכת במגוון תחומים, בהם: הכנת ההון האנושי לשינוי כולל הכשרת עובדים קיימים, הקמת מרכזים להפצת טכנולוגיה בדגש על סיוע לעסקים קטנים ובינוניים וכן השקעה בפיתוח יכולות איסוף, עיבוד וניתוחDATA  במפעלים.

נוסף לכך, מן הדו"ח עלו שתי המלצות כתוצאה מלמידת ההצלחות והכישלונות של התוכניות במדינות השונות:

1) התאמת התוכנית למאפייניה הספציפיים של התעשייה במדינה – בתוכניות שזוהו כמצליחות, הממשלות זיהו היכן התעשייה שלהן נמצאת מבחינת רמת טכנולוגיות הייצור, יכולת ההטמעה הטכנולוגית, יכולת המו"פ וכו', זיהו פערים והתאימו תוכניות ייעודיות לסגירת פערים אלו ולמעבר למצוינות. 2) יצירת One stop shop – ממשלות הנגישו את התוכניות השונות באמצעות הפיכת סוכנויות התמיכה בייצור לגורמים מרכזיים המהווים  One stop shopומספקים סל של פתרונות משלימים (שחלקם מסופקים על ידי הסוכנויות עצמן וחלקם על ידי גופים חיצוניים שאליהם הסוכנויות יודעות להכווין).

דו"ח חדש שפרסם ה-World economic forum^[5] מסווג מאה מדינות על פי מידת המוכנות שלהן למעבר לייצור מתקדם. הסיווג מורכב מאומדן של מאפייני הייצור במדינה בהווה מבחינה מבנית ומורכבות וכן מאומדן של רמת "התשתיות המאפשרות" שיכולות לתמוך במעבר. בין התשתיות שהוגדרו כחיוניות ניתן למצוא רמה טכנולוגית וחדשנות, איכות ההון האנושי, היקף הסחר הבינלאומי וההשקעות, מוסדות תומכים ועוד (ראו טבלה 4). באופן כללי, מן הדו"ח עולה כי למהפכה התעשייתית הרביעית תועלות ברורות למדינות מפותחות בעלות בסיס ייצור איתן, וכי המהפכה עלולה אף להגדיל את הפער בין מדינות מפותחות למתפתחות.

על פי הסיווג שהוצע במחקר, מוקמה ישראל במקום ה-25 מבחינת מאפייני הייצור כיום וה-23 מבחינת הפוטנציאל והמוכנות למהפכה התעשייתית הרביעית. אף שישראל נחשבת על פי סיווג זה לאחת המדינות המובילות מבחינת ייצור והסיכוי לחזק את הייצור כתוצאה מהמפכה התעשייתית הרביעית (ראו טבלה 5), חשוב לציין כי מתוך 25 המדינות המובילות ישראל הייתה בין האחרונות, וכמעט ולא נכנסה לקטגוריה זו.

לסקירה המלאה, לחצו